אריה חב' לביטוח בע"מ נ' רובנצ'יק ואח'

החלטה

1.המשיב נפגע בתאונת דרכים (ביום 26.4.06) ותובע את פיצוי נזקיו מהמבקשת בעילת פלת"ד.

תאונת הדרכים הוכרה כתאונת עבודה (בעקבות פסיקת ביה"ד לעבודה).

הועדה הרפואית הראשונה של המל"ל קבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור 25% בגין מצבו הלבבי (לפי סעיף 9 (1) ג 3) כאשר 10% מהם יוחסו למצבו הלבבי הקודם ו- 15% יוחסו לתוצאת התאונה.

ועדת הערר הרפואית קיבלה עררו של המשיב (התובע) וייחסה את מלוא שיעור הנכות (25%) לתאונה.

המשיבה הגישה לביהמ"ש קמא בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת ועדת הערר (לפי סע' 6 ב' לחוק) – ובקשתה נדחתה בהחלטת ביהמ"ש קמא (כב' סגן הנשיא א. חזק).

על החלטה זו הוגשה בקשה זו שבפני לרשות לערער.

לטענת המבקשת לא צויין בפרוטוקול ועדת הערר כי היה בפניה תיק תביעת הנכות הכללית של המשיב במל"ל משנת 1993 – שם נקבעה לו נכות צמיתה של 25% בשל "תעוקת חזה בצורה קלה" וסביר להניח כי אילו תיק זה היה מצוי בפניה היתה מגיעה למסקנה שונה לענין ייחוס אפשרי של חלק נכבד מנכותו הלבבית של המשיב למצבו הקודם לתאונה.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב על נספחיהם, ובתיק ביהמ"ש קמא, לא מצאתי מקום למתן הרשות לערער.

מפרוטוקולי ועדת הערר (מהתאריכים 18.6.07, 27.8.07 ו- 20.11.07) עולה כי ביסוד דיוניה החוזרים ונשנים עמדה שאלת היחס והיחוס שבין נכותו הלבבית של המשיב לאחר התאונה לבין היסטוריית המחלות והאירועים הלבביים שלו שקדמו לתאונה.

כך בין היתר מצויין באבחון כי מדובר ב"מחלת לב איסכמית לאחר אוטם שריר הלב וניתוח מעקפים תסמונת אנגינוטית" (שקדמו לתאונה י.א.), הועדה התייחסה כמו כן ל"...תרשימי א.ק.ג שבוצעו באשפוז קודם בשנת 21.3.93 והתרשמה משינויים בא.ק.ג. המצביעים על אוטם חריף-תת חריף בהשוואה לתרשימים הישנים".

לאחר הבדיקה והדיון הראשון בועדת הערר נשלח המשיב להמציא לועדה תרשימי א.ק.ג שבוצעו לו בטרם התאונה, בפני ועדת הערר הונחו דיוני הועדה הרפואית הראשונה ומסמכיה ובהם חווה"ד של פרופ' עזרא זוהר, שהוזמנה על ידי המל"ל, ואשר עפ"י דעתו יש לייחס את מחצית שיעור הנכות למצב שלפני התאונה.

מכלול נתונים אלה מלמד במובהק כי בפני הועדה הרפואית לעררים עמדה תמונה מקיפה בדבר מצבו הכללי של המשיב בטרם התאונה לרבות חוות הדעת הרפואית שביקשה לייחס מחצית הנכות לאותו המצב ועמדת הועדה הראשונה שקיבלה גישה זו.

החלטת ועדת הערר שלא לייחס חלק מהנכות למצב הקודם ניתנה איפוא לאחר עיון ובחינה מקצועיים ומדוקדקים של החומר הרפואי הרב – ובעיקרו – החומר המתייחס למצב שקדם לתאונה.

בהינתן כל אלה מסכים אני עם עמדת כב' השופט א. חזק כי "החלטת ועדת הערר ניתנה לאחר חקירה ובחינה ראוייה של עובדות המקרה".

אמנם לא צויין במפורש בפרוטוקול ועדת הערר כי הונח בפניה תיק תביעת הנכות הכללית מ- 1993 – אולם מתברר כי הובאו בפניה כל הנתונים הרפואיים, לרבות חוות הדעת השונות, המתייחסים גם להיסטוריה הרפואית הלבבית של המשיב משנת 1993 ואילך.

3.לאור זאת – המדובר במסקנה רפואית מקצועית של הועדה הרפואית שאימצה גישה ומסקנה רפואית אחת על פני עמדה אחרת (זו שבחוו"ד פרופ' עזרה ובהחלטת הועדה הראשונה).

הלכה היא משכבר שמחלוקת רפואית מקצועית בין מומחים רפואיים שונים אינה עילה להתיר הבאת ראיות לסתור – כפי שפורטו הדברים בהרחבה בהחלטה קמא על האסמכתאות שצויינו בה.

אשר על כן – אני דוחה את הבקשה.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות בקשה זו, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ.